המרכז הממלכתי מנסה לנצח ביחד אבל הממשלה כבר לא שם. אסף יקיר וארנון פלג בודקים היכן נותק הקשר. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מי רוצה לנצח יחד? למנויים בלבד האם כל בועה מתפוצצת בסוף? למנויים בלבד התיתכן דמוקרטיה בלי משטרה חשאית? למנויים בלבד למי שייכים המספרים? למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד שתפו: כבר לא מנצחים ביחד קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קריאת השכמה 28.3.25 שתפו: כבר לא מנצחים ביחד כבר לא מנצחים ביחד קריאת השכמה 00:00 / 01:04 המרכז הממלכתי מנסה לנצח ביחד אבל הממשלה כבר לא שם. אסף יקיר וארנון פלג בודקים היכן נותק הקשר. קריאת השכמה 28 במרץ 2025 קריאת השכמה פרק מספר: 714 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

רוזה מדיה - روزا ميديا רוזה מדיה היא מערך תקשורת סוציאליסטי, העוסק בסוגיות שמעצבות את החיים שלנו במאה ה-21, בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה. אנחנו כאן כדי לומר את כל מה שלא יאמר בתקשורת הממסדית, כדי ליצור תקשורת בעברית וערבית שמשרתת את הרוב הגדול ולא את בעלי ההון. כבר לא מנצחים ביחד המרכז הממלכתי מנסה לנצח ביחד אבל הממשלה כבר לא שם. אסף יקיר וארנון פלג בודקים היכן נותק הקשר. למנויים בלבד للمشتركين פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. תכנית אקטואליה שבועית בשידור חי. מכסה מזווית סוציאליסטית את אירועי השבוע בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית. משודרת בווידאו ביוטיוב ובכל הרשתות. איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. הערוצים של רוזה מדיה בעברית תצוגה מהירה לוח השנה הסוציאליסטי 2025-2024 מחיר 80.00 ₪ תצוגה מהירה "תיק בד "חברים טובים מאוד מחיר 50.00 ₪ תצוגה מהירה "תיק בד "חברות טובות מאוד מחיר 50.00 ₪ תצוגה מהירה גופיית "או שהעוגה לכולם או שלא תהיה עוגה" מחיר 60.00 ₪ עוד החנות של רוזה rosamedia@standing-together.org למנויים בלבד לא כל בועה מתפוצצת האם כל בועה כלכלית באמת מתפוצצת? מהן בועות נדל"ן? מי מרוויח מהן? ולמה הציבור תמיד משלם את המחיר? טלי גולדרינג למנויים בלבד לא מגן ולא יראה איך הפכה המשטרה החשאית בישראל לסמל הדמוקרטיה ואיך הולך לה עם זה - ארנון פלג ויעל אגמון חוקרים. למנויים בלבד מספרי הלמ"ס פשוט לא מסתדרים. מי ישלם את המחיר? הלוואות הקבלן הן סימן מדאיג לבועה בשוק הנדל"ן. למי שייכים המספרים לגביהן, ומה הבעיה עם מספרי הלמ"ס? טלי גולדרינג למנויים בלבד קריסת מערכות הפסקות אש קורסות ופשעי מלחמה חדשים-ישנים. אסף ויובל על השבוע שהיה בישראל. למנויים בלבד פרק 31 - דבר אליי בפרחים אוהב אותי, לא אוהב אותי - פרק אביבי על צופן הפרחים של הקהילה הגאה לאורך ההיסטוריה למנויים בלבד מלחמה נגד רצון העם הממשלה כבר לא פופוליסטית, היא פשיסטית. אמרו לא למלחמה שלה יאיר גולדשמיט למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו ככה אתם תוכלו לקבל פרקים למנויים בלבד ואנחנו נוכל להמשיך להפיק תוכן סוציאליסטי הצטרפו עכשיו העם בישראל טוב יותר מהממשלה שלו רוזה מדיה היא מערך תקשורת סוציאליסטי, מבית תנועת עומדים ביחד, העוסק בסוגיות שמעצבות את החיים שלנו במאה ה-21, בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה. אנחנו כאן כדי לומר את כל מה שלא יאמר בתקשורת הממסדית, כדי ליצור תקשורת בעברית וערבית שמשרתת את הרוב הגדול ולא את בעלי ההון. מגזין רוזה עוד ממגזין רוזה הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו קריאת השכמה עוד פרקים של קריאת השכמה תולדות המיניות לכל הפרקים של תולדות המיניות

מגזין רוזה מגזין רוזה הוא במה אינטרנטית חדשה לתקשורת סוציאליסטית, שמדברת על מה שקורה לציבור כדי להחזיר לו את הכוח שלו. בפרויקט הראשון שלנו, אנחנו מדמיינים ניצחון. לפרקים ישנים יותר

תוכן מצולם, סרטונים קצרים וארוכים עם ביקורת סוציאליסטית שמאלית על האקטואליה והמציאות הפוליטית בארץ ובעולם. ברזיל לקראת הכרעה דרמטית בבחירות فداء شحادة | حِواريات صرخة أم لوين سعر لفة الشوارما راح يوصل؟ עלמה ורענן פותחות על מצב החינוך מהדורה חגיגית לפתיחת שנת הלימודים שולה קשת על פינוי התחנה המרכזית דרום תל אביב נגד הגירוש היום שאחרי התחנה המרכזית בתל אביב מה קורה עם התחנה המרכזית בתל אביב? ליברמן לא יודע איך נראה אוטובוס מה הוביל את לבנון לתחתית? ארבע שנים טובות: הקליפ הרשמי רוזה וידאו

ערוצי התוכן של רוזה מדיה

האם כל בועה כלכלית באמת מתפוצצת? מהן בועות נדל"ן? מי מרוויח מהן? ולמה הציבור תמיד משלם את המחיר? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם האם כל בועה מתפוצצת בסוף? למנויים בלבד התיתכן דמוקרטיה בלי משטרה חשאית? למנויים בלבד למי שייכים המספרים? למנויים בלבד מי קורס ומי מקריס? למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד שתפו: לא כל בועה מתפוצצת טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 טלי גולדרינג 26.3.25 שתפו: לא כל בועה מתפוצצת לא כל בועה מתפוצצת טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 דמיינו אותה נתלית באוויר. סוד מתמטי מוקף במתח פנים. הבועה משקפת את העולם בגרסה מעוותת, צבעים נודדים על פניה בדממה. בוא נדמיין את הפיצוץ שלה. בלי התראה, הבועה נעלמת. לא בהדרגה אלא בבת אחת. מתח הפנים נכנע, והקרום הדקיק נקרע לאלפי טיפות זעירות שנעלמות מיד באוויר. אין צליל, אין התנגדות. רק חלל ריק שלפני שנייה היה מלא בפלא. מהרגע שנעלמה אנחנו מתחילים לבנות מיתוסים סביבה, הבועה היא פלא מעולמות הדימיון, כמו חד קרן, אסור להשוות אותה למציאות היום יום. בדיונים על בועות כלכליות אני מנסה להימנע, משונה ככל שזה נשמע, משימוש במילה "בועה". גיליתי שכשאני מציגה ניתוח - מבוסס-נתונים ככל שיהיה - ברגע שאני אומרת "בועה" אני מתויגת כחלק מ"כת נביאי הזעם" שרק מחפשים לומר "אמרתי לכם". הטענה הרווחת בשיח הכלכלי הליברלי היא ש"גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום", כלומר, שמנבאי משברים יצדקו בסופו של דבר. אבל למה להחיל את ההיגיון הזה רק על תחזיות כלכליות? האם גם המזהירים מפני מתקפת טילים אינם סתם מהמרים שיום אחד יצדקו? ובכלל, האם לנבא שאדם בעל הכנסה נמוכה לא יוכל לשלם הלוואת ענק זה באמת ניחוש כל כך מיסטי? שווה ערך לניחוש מין היילוד? טיעונים חזקים יותר נגד השימוש במילה "בועה" מגיעים ממבקרי השוק החופשי. הם טוענים שעצם הדיבור על בועה ועל כך שסופה להתפוצץ מניח שקיים מחיר "נכון" שנקבע על ידי שיווי משקל ריאלי שמבוסס על היצע וביקוש. לטענתם המזהירים מבועות רוצים לנצח את ה"אי-רציונליות" שתקפה זמנית את המשקיעים/צרכנים ויש לסיימה כדי להגיע שוב למצב נורמלי. כלומר, בועה היא עוד סוג של "כשל שוק" ולכן הדיבור עליה מוכיח שהקפיטליזם עובד. אלה טיעונים חזקים כי באמת לא חסרים כלכלנים ואנשי עסקים ימנים שמנסים לצייר את הבועה כפרץ זמני של אי רציונליות, שפעת קלה שתקפה גוף בריא ודינה לחלוף. על אי רציונליות וכסף טיפש יוג'ין פאמה, כלכלן אמריקאי ומאבות תאוריית "השוק היעיל", טוען שבועות כלכליות הן אירועים זמניים שנוצרים כשמשקיעים לא פועלים בצורה רציונלית., אך בטווח הארוך, השוק חוזר ומתקן את עצמו למחירים שמשקפים את ה"ערך האמיתי" של הנכסים. אי הרציונליות של המשקיעים היא רגעית בלבד. אנשי עסקים כבר מדברים בצורה גסה יותר על אותה אי- רציונליות שתוקפת משקיעים. הם מדברים על "הכסף הטיפש" - זרם הון שמגיע מאנשים פשוטים הפועלים מתוך אופוריה, חוסר ידע או לחץ פסיכולוגי להיכנס לשוק. גם וורן באפט וג'ורג' סורוס מתארים את הכסף הטיפש כגיבור טראגי. לו רק היו סבלניים יותר, לו רק היו מתחשבים ברפלקסיביות של השוק, היו יכולים גם הם להרוויח. היימן מינסקי, כלכלן אמריקאי פוסט-קיינסיאני מתייחס פחות ליכולות המנטליות הגרועות של המשקיעים הכושלים ויותר ליכולות המימון שלהם. הוא מחלק את הלווים לשלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה, היא זו של הלווים המגודרים או המוגנים, והיא כוללת משקי בית וחברות המסוגלים להחזיר הן את הקרן והן את הריבית מההכנסות השוטפות שלהם. הקבוצה השנייה היא של הלווים הספקולטיביים שמסוגלים להחזיר את הריבית בלבד, אך נאלצים כל הזמן לגלגל את הקרן קדימה כדי לא לקרוס. הקבוצה השלישית, המסוכנת ביותר, היא זו של הלווים הפונזיים, לווים בלי גב - אלו שאין להם יכולת להחזיר לא את הקרן ולא את הריבית, וכל מה שמחזיק אותם הוא עליית ערך הנכס. כל עוד המחירים ממשיכים לעלות, הם יכולים לקחת עוד הלוואות ולשרוד—אך ברגע שהמגמה מתהפכת, הם הראשונים לקרוס. דמיינו שלושה אנשים בבריכה עמוקה: המגודר עומד על הקרקעית וכתפיו מחוץ למים, הספקולטיבי עומד על קצות האצבעות וסנטרו בדיוק מעל המים, ולווה הפונזי צף בקושי ונאחז במצוף מחורר. כשיגיע גל - רק המגודר ישאר עם הראש מעל למים. אם תהיתם מי מהאנשים האלה, הם אתם. המינוף הגבוה של משקי הבית ותשואת השכירות הנמוכה מעידים על כך שרוב רוכשי הדירות בישראל, לפחות בשנים האחרונות, עומדים בהגדרה של משקיעים ספקולטיביים או פונזיים. למעט מאוד משקי בית יש בסיס שמאפשר להם ללוות בצורה מגודרת. לפי תומא פיקטי, כלכלן וחוקר אי-שוויון צרפתי, מבנה הבעלות על ההון מכתיב לא רק את ניפוח הבועה, אלא גם את מי ירוויח ממנה ומי יישא בהפסדים. הוא טוען שהחזר ההון גבוה משיעור הצמיחה של הכלכלה הריאלית. בפשטות, זה אומר שהון מייצר הון מהר יותר ממה שהכלכלה גדלה, מה שמוביל להתרכזות מתמדת של עושר בידי מעטים שבבעלותם ההון. הטענה הזאת עשויה לגרום לנו לחשוב שאם רק נרכוש נכסים עולים גם אנחנו נוכל ליהנות מהחזר ההון שבהשקעה בנדל"ן רותח, אבל זה בגלל שאנחנו לא לוקחים בחשבון את חשיבות הרנטה. מושג הרנטה הכלכלית נוסח לראשונה על ידי דיוויד ריקרדו בראשית המאה ה־19. הוא טען כי בעלי קרקע זוכים להכנסה עודפת – רנטה – בזכות מיקומה או פוריותה של הקרקע שברשותם, ולא בזכות עבודה או השקעה מצדם. הכלכלן והפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל הדגיש את ההשלכות החברתיות של תופעה זו וכתב כי "רנטה היא ערך שאינו מוסיף מאומה לכמות העושר שבחברה. היא פשוט העברת עושר מיד אחת לאחרת". הרנטה היא ה"גדר" או רשת הבטחון שמגנה על הלווה המגודר, וזאת פריבילגיה שאין למשקיעים מן השורה—עובדים, עסקים קטנים ומשקי בית. כשהשוק יורד, המשקיע הקטן נאלץ למכור נכסים, לשלם חובות ולהתמודד עם לחץ פיננסי מיידי. בעלי ההון, לעומת זאת, יכולים 'לחכות' לתיקון המאגי של השוק ואף לנצל את הירידות כדי לרכוש נכסים נוספים בזול. כך, הרנטה משמשת מנגנון המחזק את אי-השוויון באופן מובנה, ומאפשרת לבעלי ההון להרוויח מהמשברים עצמם. כמו שאומרות הסבתות: כסף נמשך לכסף. הבועה העממית לא נעים להודות אבל הבועה העממית היא בועה של תקווה. אנשים שחיפשו דרכים לשנות את החיים שלהם, הזדמנות לשפר את מעמדם סוף - סוף מקבלים אותה. דייגים איסלנדים הופכים ליועצי השקעות. בעל עסק משפחתי מסיט את כל הונו להשקעה באתרי אינטרנט. זוגות ישראלים מקימים עסק ריווחי בו הם מחלקים בחינם מדריך למי שיעשה לייק - בואו לקנות דירה ללא הון עצמי ולהרוויח חצי מיליון בשנה אחת. כל אחד מקבל הזדמנות וכניסה לשולחן של הגדולים. לפני תחילת השפל הגדול ב-1929, כשהבורסה האמריקאית הייתה בשיאים היסטוריים, משקי בית ראו כיצד הם מתרחקים מהאפשרות להתעשר. המניות עלו ועלו וכבר היו יקרות כל כך ולא היה דבר לעשות מלבד לקנא במי שכבר קנה. או אז הגיעה ההזדמנות שלהם - כשמניות הוצעו למכירה בתשלום מקדמה של 10% בלבד. חודש לפני הקריסה, היקף ההלוואות לרכישת מניות הגיע לשיא היסטורי של 8.5 מיליארד דולר. התקשורת חגגה את "הזדמנות ההשקעה ההמונית", עד שהגיעה הקריסה ומחקה דור שלם של חוסכים. בבועת הנדל"ן היפנית הדרך להכניס את ההמונים הייתה להכניס את כל המשפחה: לא אתה תחזיר את כל ההלוואה, גם הילדים שלך ישלמו עליה. וזה עבד. משפחות שלא חלמו להחזיק דירה, נכנסו לשוק כשתשלומי המשכנתאות לדירות היקרות נפרשו לתקופות שמגיעות למאה שנים. רוכשי הדירות האמינו שההשקעה בטוחה, כי בכל זאת, המחירים שילשו את עצמם במשך 17 שנים רצופות (1974-1991). עד שבתחילת שנות ה-90 הכל התרסק. ארה"ב של תחילת שנות ה-2000 כבר הייתה מסיבת רחוב פיננסית. לווים שמעולם לא יכלו לקבל משכנתא בעבר יכלו לבחור מבין מבחר הלוואות בשמות מכובסים כמו "משכנתא ללא מסמכים" או "משכנתא עם אישור קל" - שבמהותן אפשרו לקבל הלוואה ללא הוכחת הכנסה, עבודה או נכסים - הלוואות נינג'ה. בנוסף ניתנו הלוואות "ריבית פיתיון" (teaser rates) שהתחילו בריבית נמוכה במיוחד של 1-2% בשנתיים הראשונות, אך קפצו פתאום ל-7-10% מהשנה השלישית. עוד מוצר במבחר היה משכנתאות "רק ריבית" שבהן הלווה משלם רק את הריבית החודשית ללא החזר של הקרן עצמה, מה שהפך את ההחזר החודשי לנמוך במיוחד אך השאיר את החוב המקורי בלתי פוחת. סיפורים על אנשים שהפכו מעובדי קמעונאות למיליונרים בנדל"ן הפכו לשגרה בתוכניות טלוויזיה ובעיתונים. גם כאן, אנחנו יודעים איך זה נגמר. הבועה הפרטית אז בואו נחזור לימים הראשונים של הבועות, והפעם - נשים לב לפרטים. הסרט "מכונת הכסף" ("The Big Short") בבימוי אדם מקיי נפתח כשדמותו של מנהל קרן הגידור מייקל ברי מספרת לעובד מבולבל בראיון עבודה סיפור מעניין. בחודש בו הבורסה נפלה, ערב משבר הדוט קום (נפילת מניות חברות האינטרנט בשנת 2000), מחירי הדירות כבר התחילו לנסוק בבירת הטכנולוגיה של סן-חוזה. זה היה "הכסף החכם" בפעולה. "המשקיעים המגודרים" שהקדימו לרכוש דירות לפני שיעלו המחירים ביותר מ-100%, ולפני שהציבור יקרא להתמנף בהלוואות עד לקריסה של 2008. בשוק של 1929 הבועה הפרטית החלה להתנפח שנים לפני ההתרסקות המפורסמת. כבר בתחילת שנות ה-20, בנקים מסחריים כמו נשיונל סיטי בנק הרחיבו את פעילותם מעבר לבנקאות המסורתית, והקימו חברות ניירות ערך שעסקו בהנפקת מניות ואגרות חוב. נשיונל סיטי קומפני, לדוגמה, הפכה לאחת מחברות ההשקעות הגדולות בארצות הברית. במקביל, תאגידים ובעלי הון כמו משפחת רוקפלר השקיעו ישירות בשוק המניות, בעיקר בחברות תעשייה ואנרגיה. כשבנקים התחילו להציע אשראי זול לקניית מניות, ההמונים לא הבינו שהם משמשים דלת יציאה למשקיעים הגדולים. האגדה מספרת שיום אחד בסוף קיץ 1929, ג'וזף קנדי, אביו של הנשיא לעתיד ג'ון קנדי, ישב על כיסא מצחצח הנעליים בפינת רחוב וול סטריט, כשמצחצח הנעליים שלו התחיל לחלק לו עצות על מניות ולהמליץ על השקעות. קנדי החליט למכור בשקט את כל תיק המניות שלו. "כשהנערים שמנקים נעליים יודעים מה כדאי לקנות בשוק", אמר לאחר מכן, "הגיע הזמן לאסוף את הקופה ולצאת". במילים אחרות - הספקולציה הפיננסית הפכה עממית. גם בשוק הנדל"ן היפני שהזכרנו קודם, הבועה הפרטית התחילה להתנפח זמן רב לפני שהציבור שמע על קיומה. ביפן פעלה מערכת ייחודית בשם "קיירצו" (Keiretsu) - רשת צפופה של קשרים בין תאגידי הענק כמו מיצובישי, סוני וטויוטה, לבין הבנקים הגדולים. הם החזיקו במניות זה של זה, העניקו הלוואות הדדיות והפכו את הנדל"ן למכונת כסף מתוחכמת — לא רק כהשקעה, אלא כבטוחה לקבלת אשראי נוסף, שהפך לאשראי נוסף, שהפך לאשראי נוסף. כסף במעגל סגור. בשיא הבועה, ערך הקרקע בטוקיו בלבד היה שווה יותר מערך הקרקע בארצות הברית כולה. בשכונת גינזה היוקרתית, מטר מרובע נמכר במחיר של דירה שלמה במערב. כשהבנק המרכזי של יפן העלה ריבית ב-1989, עלויות המימון זינקו והפירמידה נסדקה. במקביל, ממשלת יפן הגבילה הלוואות לנדל"ן וחברות החלו להתקשות בהחזרים. המעגל הסגור נקטע. מנהלים בכירים רבים, שזיהו שהמחירים הגיעו לרמות מופרזות, החלו בשקט למכור נכסים. דווקא אז, ולא במקרה, הוצעו למשקי הבית משכנתאות בנות 100 שנה, והציבור היפני התמנף בחובות. חילוצים – כשהמגודרים מתעוררים מאוחר החילוץ הוא הרגע שבו תאוריית "הכסף החכם" קורסת. עם כל הכבוד לאגדת ג'וזף קנדי, ההיסטוריה מלאה במשקיעים גדולים – בנקים, קרנות גידור ובתי השקעות – שדווקא התגלו כטיפשים למדי: השקיעו, לא יצאו בזמן, ואז רצו אל המדינה כדי שתציל אותם, על חשבון הציבור. במשבר 2008 בוול סטריט, הגופים הפיננסיים הגדולים שקידמו "התערבות מינימלית" של הממשל בשוק – סיטיגרופ, גולדמן זאקס, AIG ובר סטרנס – היו הראשונים לעמוד בתור לקבל את כספי משלם המסים. תוכנית TARP האמריקאית הזרימה כ-700 מיליארד דולר מהקופה הציבורית כדי לכסות על ההימורים הכושלים שלהם. באירופה התמונה היתה דומה. בספרד ובאירלנד, אחרי התפוצצות בועות הנדל"ן המקומיות, הבנקים חולצו בעשרות מיליארדי אירו שהגיעו ישירות מכספי הציבור. הציבור, לעומת זאת, כרע שנים אחר כך תחת צנע חריף. אז תגידו: "נו באמת, בסוף הרי הם תמיד נחלצים, הנדל"ן ממשיך לעלות, אז אין באמת בועה". אבל החילוץ לא משנה את האלימות שבה הבועה מתפוצצת לציבור בפרצוף. ההתאוששות שאחרי החילוץ כמעט אף פעם לא באמת עוזרת לציבור. וכשבועה עממית מתפוצצת, מיד מתנפחת – הפתעה – עוד בועה פרטית. בספרד, דירות שנמכרו בזול אחרי המשבר עברו לקרנות פרטיות כמו בלקסטון, שהפכה במהירות למשכירה הגדולה במדינה, והעלתה את שכר הדירה מעבר להישג ידם של רבים. כך קרה גם בארה"ב, שם בלקסטון וקרנות נוספות השתלטו על בתים שעוקלו במשבר, והפכו למשכירים ענקיים, תוך דחיקת משפחות רבות מחוץ לשוק הדיור. באירלנד, לאחר החילוץ הגדול, נכסי הנדל"ן הציבוריים נמכרו בזול לקרנות בינלאומיות כמו לון סטאר וכמובן, בלקסטון. ביוון, נכסים ציבוריים – נמלים, שדות תעופה ואפילו איים – הופרטו ונמכרו למשקיעים פרטיים ברווח, בעוד שהציבור היווני שילם את המחיר בכאב חברתי מתמשך. לכאורה מי שפשוט מחזיק בנכס שלו יחזור להרוויח. אבל שילוב הלחצים של זמן, ריבית החוב, אבטלה, היעדרה של הרנטה ו"החיים עצמם" של כל אחד מאיתנו גורמים לכך שמה שנשאר מפיצוץ בועה אחרי שמתפוצצת הבועה הוא לא "בלאק פריידיי" להמונים שבו נכסים נמכרים בזול לציבור, אלא אי-שוויון שגדל על סטרואידים. כוחה של מילה אנחנו משתמשים במילים כי אנחנו זקוקים להן, ולפעמים מילה אחת פשוט לא מספיקה. בעיקר כשמדובר במילה שאמורה לתאר השפעה דרמטית על חיינו, הרס גדול, אובדן. "בועה", כמו "מלחמה" היא מילה כזאת. פרשנים ושרלטנים משתמשים בה יותר מדי, אבל פעילים שמנסים לשנות את העולם מבינים כמה היא חשובה. אנחנו צריכים לנסח לעצמנו את התהליך, כיצד הציבור מפותה ונשדד. הבועה העממית מתחזה לבועות שלא מתפוצצות, אליהן, על פי ההגדרה, אין לנו גישה. מישהו צריך לצעוק, להזהיר. הרמזים לא נעימים, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משתקפים בעיניים של ההון הגדול, "הכסף החכם". אנחנו מצחצח הנעליים שנתן לג'וזף קנדי עצות השקעה, וגרם לו למכור את המניות רגע לפני השפל הגדול. אנחנו ה"כסף הטיפש" של וורן באפט. מולנו נמצא מנגנון ענק להעברת הון וסיכונים. ומאחורי ווילון - בעלי ההון הגדולים. הם זקוקים לבועה העממית שתספק להם מזומן בזמן, כדי שיוכלו לממש את נכסיהם בשקט. אנחנו מה שמספק להם את הגידור. לכן הם זקוקים לנרטיב שמשכנע אותנו שהפעם זה שונה, שהמחירים תמיד יעלו, שאין טעם לדבר על בועות אלא בדיעבד. הם רוצים שנחשוב שכלכלה היא מדע נסתר, מיסטיקה, מקסימום אפשר לדבר על ברבור שחור. Shit Happens. רוב הזמן הם מנצחים, אולי כי לא נעים לנו לחשוב שאנחנו לא שחקנים במשחק הוגן, אלא משתתפים בלתי שווים בלי צ'אנס לנצח. אבל יש לנו צ'אנס, והוא מתחיל בלקרוא לדבר בשמו. במאמר הבא נכיר מקרוב את הבועה שבאמת מעסיקה אותנו, בועת הנדל"ן הישראלית. גם היא הפכה מבועה פרטית לעממית. וגם היא, איך לא, בדרכה להתפוצץ. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: ענת זלצברג. האם כל בועה כלכלית באמת מתפוצצת? מהן בועות נדל"ן? מי מרוויח מהן? ולמה הציבור תמיד משלם את המחיר? טלי גולדרינג 26 במרץ 2025 טלי גולדרינג פרק מספר: 69 טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם התיתכן דמוקרטיה בלי משטרה חשאית? למנויים בלבד למי שייכים המספרים? למנויים בלבד מי קורס ומי מקריס? למנויים בלבד מה הפרח הזה הפורח למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד שתפו: 126- תכנית 922 خطة ٩٢٢ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 11.11.20 שתפו: 126- תכנית 922 خطة ٩٢٢ 126- תכנית 922 خطة ٩٢٢ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 11 בנובמבר 2020 קריאת השכמה פרק מספר: 126 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

יובל אונגר וארנון פלג צפו בסרט 'הקול בראש 2' וחזרו עם מחשבות על חרדה בעידן הניאו-ליברלי. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם התיתכן דמוקרטיה בלי משטרה חשאית? למנויים בלבד למי שייכים המספרים? למנויים בלבד מי קורס ומי מקריס? למנויים בלבד מה הפרח הזה הפורח למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד שתפו: לא הכל בראש קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קריאת השכמה 5.8.24 שתפו: לא הכל בראש לא הכל בראש קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קריאת השכמה 5 באוגוסט 2024 קריאת השכמה פרק מספר: 647 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

איך ולמה חברות דירוג האשראי הן אלו שמנהלות את חיינו ומכתיבות את המדיניות הכלכלית שלנו, ומה ניתן לעשות כדי לשנות זאת? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם התיתכן דמוקרטיה בלי משטרה חשאית? למנויים בלבד למי שייכים המספרים? למנויים בלבד מי קורס ומי מקריס? למנויים בלבד מה הפרח הזה הפורח למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד שתפו: תן לי קצת קרדיט קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קריאת השכמה 16.7.21 שתפו: תן לי קצת קרדיט תן לי קצת קרדיט קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קריאת השכמה 16 ביולי 2021 קריאת השכמה פרק מספר: 252 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק דרמטי על יצירה גדולה מהחיים ואחת מאבני הפינה של הקאנון הקווירי - מלאכים באמריקה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם התיתכן דמוקרטיה בלי משטרה חשאית? למנויים בלבד למי שייכים המספרים? למנויים בלבד מי קורס ומי מקריס? למנויים בלבד מה הפרח הזה הפורח למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד שתפו: פרק למנויים־ות בלבד מס' 29: מלאכים באמריקה תולדות המיניות 00:00 / 01:04 תולדות המיניות 20.2.25 שתפו: פרק למנויים־ות בלבד מס' 29: מלאכים באמריקה פרק למנויים־ות בלבד מס' 29: מלאכים באמריקה תולדות המיניות 00:00 / 01:04 אמרנו רוי כהן, אמרנו מלאכים באמריקה. המחזה של טוני קושנר הפך לאחת היצירות הכי חשובות בקאנון הקווירי. מה הלו״ז עם הרוח של אתל רוזנברג, מטפורות על מגפות וסטוצים פיזיים ופילוסופיים בפארק? נדבר על המחזה שהביא את האיידס לקדמת הבמה והחזיר את רוי כהן מתהום הנשיה אל פנתאון החלאות. תולדות המיניות 20 בפברואר 2025 תולדות המיניות פרק מספר: 46.1 הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

המורה טל ורדי מסביר: המורים נאבקו וזכו באוויר לנשימה, אבל האוצר זכה בהישגים שיוכלו לפגוע בעבודה המאורגנת בהמשך פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם התיתכן דמוקרטיה בלי משטרה חשאית? למנויים בלבד למי שייכים המספרים? למנויים בלבד מי קורס ומי מקריס? למנויים בלבד מה הפרח הזה הפורח למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד שתפו: ההסכם החדש של המורים: הישג לטווח הקצר, מסוכן לטווח הארוך טל ורדי 00:00 / 01:04 טל ורדי 27.9.24 שתפו: ההסכם החדש של המורים: הישג לטווח הקצר, מסוכן לטווח הארוך ההסכם החדש של המורים: הישג לטווח הקצר, מסוכן לטווח הארוך טל ורדי 00:00 / 01:04 אחרי יותר משנתיים וחצי ללא הסכם שכר, השבוע ארגון המורים, המייצג את מורי התיכונים, הגיע סוף סוף להסכמות ולחתימה על הסכם שכר חדש. המאבק המתמשך והעיקש שניהל ארגון המורים מול משרד האוצר, בהובלתו של רן ארז, הביא בסופו של דבר להצלחות רבות, שישפרו מיידית את שכר המורים ויתנו לציבור עובדי ההוראה קצת אוויר לנשימה. מצד שני, האוצר יצא עם ידו על העליונה בכמה סעיפים שעלולים להפוך למכשולים לטווח הארוך, ולהחליש את כוחה של העבודה המאורגנת. בהמשך, פגיעה בכוחם של איגודי העובדים של המורים יובילו בסבירות גבוהה לפגיעות הולכות וגדלות בשכר ובתנאים. נתחיל מהצדדים החיוביים: ההסכם מבטיח לנו המורים העלאות שכר מיידיות ומשמעותיות. נזכה למענק חד פעמי שנועד לפצות על שנת הלימודים הקודמת, שנפתחה עם הבטחה על הסכם שיכלול העלאות שכר ולבסוף לא יצא לפועל: כל מורה שעבד בשנת הלימודים תשפ"ד יקבל מענק של 9,600 ש"ח למשרה מלאה, שווה ערך להעלאה אחידה של 800 שקל לחודש לשכר. למרות שמדובר בהישג, חשוב לציין שהעברת המענק במרוכז ובאופן רטרואקטיבי היא הצלחה של האוצר בחסכון על חשבון המורים, כי אם הסכום היה נוסף לשכר המורים כבר בספטמבר הקודם, כפי שהובטח, היינו נהנים גם מההפרשות הסוציאליות בעבור המשכורת הזו, ורק בשביל החיסכון הזה היה שווה לאוצר למרוח עוד שנה של עיצומים. בנוסף, כבר מספטמבר הנוכחי כל המורים יקבלו העלאה אחידה בסכום של 1,200 ש"ח לשכר החודשי, ויחד עם עוד פעימות צנועות יותר בתחילתה של כל שנת לימודים עד ספטמבר 2027, שכרו של מורה ביומו הראשון בתיכון יחצה כבר בשנה הבאה את רף 10,000 השקלים, סכום נאה. מצד שני, בשנים הבאות שעד סוף ההסכם באוגוסט 2028 שכר המורים יעלה בכ-250 ש"ח בשנה, ובהתחשב בקצב האינפלציה והעלייה ביוקר המחייה בישראל, כנראה שבעוד שלוש שנים המורים שוב יחזרו להרגיש שהשכר שלהם לא עולה מספיק ביחס לכמה שנהיה יקר לחיות כאן. הצלחה נוספת של ההסכם החדש הוא שיפור במגוון של גמולי תפקיד שיזכו להגדלת אחוזי הגמול לו הם זכאים: רכזי תקשוב, חינוך חברתי, פדגוגיה, רכזי מקצוע, מורות חינוך מיוחד ויועצות חינוכיות – כולם יזכו להגדלה באחוז הגמול שהם זכאים לו. נוסף תפקיד 'רכז מיומנויות' שתפקידו להטמיע את תוכנית הבגרויות החדשה שיוצאת לפועל בשכבה י' השנה, ולמנהלי בתי הספר ינתנו גמולים גמישים אותם יוכלו להעניק לבעלי תפקידים שהם עצמם יגדירו, ולתגמל אותם בהתאם במאות שקלים בחודש. הצעד המבורך הזה יגדיל את האוטונומיה החינוכית של בתי הספר ויאפשר לכל תיכון לייצר בעלי תפקידים ביחס לצרכים של התלמידים בו: רכז אקלים וסביבה, אקטיביזם ודמוקרטיה, רכז מכינות ושנות שירות או כל יוזמה אחרת שתעלה. בנוסף, הוכנס סעיף המבטיח רצפת גמול שקלי למחנכים ולרכזי השכבות, שיבטיח שגמול על חינוך כיתה לא יפחת מ-1,000 שקלים בחודש, ו-1,100 לרכז שכבה. הסעיף הזה חשוב במיוחד כי הוא מיטיב עם המחנכים והמחנכות האמיצים שבחרו לחנך כיתה כבר בשנותיהם הראשונות במערכת, כאשר השכר שלהם, ממנו נגזר הגמול האחוזי על חינוך כיתה, עדיין נמוך. הישגי האוצר וסכנותיהם הסעיפים הללו וכמה נוספים מבטיחים אוויר לנשימה לציבור המורים, שיזכו להעלאות שכר משמעותיות באופן מיידי, ובמיוחד לנו - למורים הצעירים במערכת שעבורנו העלאה אחידה משמעותה שדרוג גדול יותר ביחס לשכר הנוכחי. אך לצד כל ההצלחות האלו, שרובן משמעותיות בעיקר לטווח הקצר, בהסכם יש לא מעט מחירים שיהיה עלינו לשלם. הסעיף המשמעותי ביותר, לפחות לדעתי, הוא שינוי מבנה העבודה. אמנם שבוע העבודה יקוצר מ-40 ל-38 שעות, אך מאחורי המספרים היפים ישנה מציאות עגומה. ראשית, הקיצוץ בשעות העבודה יבוא על חשבון השעות הפרטניות – שעות המוקדשות להוראה מתגברת של קבוצות תלמידים קטנות. השעות הללו, שקוצצו בחצי במסגרת ההסכם, אמורות לאפשר למורים לקחת לשיעורי תגבור את התלמידים החלשים יותר – לימודית וכלכלית - שמתקשים לעמוד בקצב של שאר הכיתה. משמעות הקיצוץ הזה תהיה פגיעה משמעותית בשוויון בין התלמידים בבתי הספר, כשהתלמידים שממילא מאחור מבחינה לימודית, ולעיתים גם לא יכולים כלכלית לממן לעצמם שיעורי עזר פרטיים, ידחקו עוד אחורה, בזמן שהיתר ימשיכו לרוץ קדימה. לזה מתווספת גזרה נוספת - הוספת שעה פרונטאלית אחת למשרות המורים. מעכשיו יידרש מאיתנו ללמד 25 שעות כיתתיות בכל שבוע, כ-65% מזמן העבודה. מדובר בפתרון קל שהיה חשוב מאוד לשר החינוך, מכיוון שהוא יקל במעט על המחסור במורים באופן מיידי. לטווח הארוך, הדבר שווה ערך למריחת אלוורה על שבר בגולגולת, והצעד הזה יביא להגדלת הנטישה של מורים שהתייאשו מהריצה הבלתי נגמרת בין כיתות ותלמידים. גם העובדה שלא הוגדלו בהתאם שעות השהייה המוקדשות להכנת שיעורים, מעידה שרוב מה שיקרה הוא לא קיצור שבוע העבודה, אלא הגדלת שעות הרפאים שהמורים עובדים בהן על אף שאינם משולמים בעבורן. לפי ההסכם החדש, למורה יהיו 9 דקות להכין כל שיעור, כולל לבדוק את שיעורי הבית, העבודות והמבחנים שניתנו בכיתה, וברור שהזמן הזה הוא לא ריאלי ושחלק גדול מהמורים ימשיכו לעבוד הרבה מעבר לאותן 9 דקות. ליבת המאבק בין המורים לאוצר, לפחות לפי הדיווחים בתקשורת, הייתה סוגיית החוזים האישיים. חוזים אישיים אמנם לא יהיו, אבל 'עמיתי הוראה' כן. השינוי בסמנטיקה אמנם חשוב, אבל בפועל מדובר בעוד מאותו הדבר, וכאן ארגון המורים נשבר. החל משנה הבאה יועסקו בכל תיכון עד 6% עמיתי הוראה במקצועות שמשרד החינוך יגדיר. עמיתי ההוראה יהיו מי שאינם בעלי הכשרה בהוראה, אשר יועסקו לפרק זמן מוגבל ויהיו מנותקים מההסכמים הקיבוציים של הארגון. אמנם, נקבע כי מדובר בפיילוט בן ארבע שנים שבסופו יתקיים דיון נוסף על המנגנון, ויידרש מעקב צמוד לראות כיצד המנגנון הזה מנוצל ואיך הוא בנוי. בכל זאת, העסקה של מורים, או 'עמיתי הוראה', מחוץ להסכמים הקיבוציים, משמעותה שהם אינם מוגנים בכמות השעות הפרונטאליות שהם ידרשו ללמד, ואולי אף יבקשו מהם לחנך כיתה מבלי לתגמל אותם בהתאם, מה שרק יוסיף לעומס ולקושי שלהם ויגביר את התסכול. מה שבטוח – לתלמידים ולמערכת החינוך זה לא יעזור, ועל זה גם משרד החינוך מסכים. אז למה האוצר התעקש על הסעיף הזה? פשוט מאוד - כדי להחליש את הכוח של ארגון המורים ולשבור את הסולידריות בין עובדי ההוראה שמלמדים זה לצד זה בבתי הספר. הנקודה האחרונה שבה ארגון המורים נשבר היא סוגיית התשלום על ימי השביתה. סמוטריץ' איים לאורך הדרך כי לא יאפשר להחזיר את ימי השביתה ולא ישלם עליהם כחלק מההסכם, מה שהוביל ללחץ וזעם בקרב המורים והארגון. נראה שבסופו של יום, המורים הפסידו פה. מתוך 7 ימי ההשבתה נקבל תשלום על 5 ימי לימודים שיוחזרו בחופשות חנוכה ופסח, ושני הימים הנותרים ינוכו מהשכר. ההפסד הזה הוא לא רק עניין כלכלי, אלא מכה לארגוני עובדים נוספים שישאפו להיאבק על שיפור שכרם בהמשך הדרך, ופגיעה בכוחה של העבודה המאורגנת בישראל. אמנם ההסכם החדש אינו מביא בשורה מהפכנית שתציל את מערכת החינוך המורעבת, אבל הוא גם לא היה אמור להיות כזה. הוא נותן אוויר לנשימה לאלו שכבר בחרו להיכנס אליה, במיוחד בשנים האחרונות, ורוצים להמשיך להתקדם, להשתפר ולקחת על עצמם תפקידים. כדי להעניק למערכת החינוך את השינוי העמוק שהיא כל כך צריכה לא די בהסכם שכר, ואולי הגיע הזמן שארגון המורים יאבק גם על נושאים כמו צמצום כמות התלמידים בכיתה, שיפוץ ובניית מוסדות חדשים, שינוי בדרכי ההערכה וההוראה, חיזוק מעמדם של המורים בציבור הישראלי ועוד. השאלה המרכזית היא האם בעוד ארבע שנים, כשניכנס שוב ללופ של עיצומים, שביתות, איומים ובסוף גם הסכם – האם האצבע הציבורית והתקשורתית תופנה כרגיל אל המורים והארגון, והאם שוב יבטיחו לנו שרק עוד קצת הפרטה של המערכת והכל יסתדר? או שהאצבע המאשימה תופנה למקור הבעיה – משרד האוצר והמדיניות הניאו-ליברלית והקמצנית שלו, שרואה למול עיניה רק את צמצום ההוצאה הממשלתית והחלשת ארגוני העובדים. וזה המאבק החשוב באמת, והוא לא רק של ארגון המורים – אלא של כולנו. טל ורדי בן 28 מחיפה, מחנך ומורה לאזרחות עריכה: מעין גלילי המורה טל ורדי מסביר: המורים נאבקו וזכו באוויר לנשימה, אבל האוצר זכה בהישגים שיוכלו לפגוע בעבודה המאורגנת בהמשך טל ורדי 27 בספטמבר 2024 טל ורדי פרק מספר: 54 טל ורדי בן 28 מחיפה, מחנך ומורה לאזרחות הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

חישוב חדש מעיד על 30,000 עזתים חפים מפשע שנהרגו מאש צה"ל - נתון יוצא דופן במלחמות מודרניות פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם התיתכן דמוקרטיה בלי משטרה חשאית? למנויים בלבד למי שייכים המספרים? למנויים בלבד מי קורס ומי מקריס? למנויים בלבד מה הפרח הזה הפורח למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד שתפו: חישוב נתוני ההרוגים בעזה מראה: 70% מההרוגים חפים מפשע רונן שקלרש 00:00 / 01:04 רונן שקלרש 10.10.24 שתפו: חישוב נתוני ההרוגים בעזה מראה: 70% מההרוגים חפים מפשע חישוב נתוני ההרוגים בעזה מראה: 70% מההרוגים חפים מפשע רונן שקלרש 00:00 / 01:04 בישראל ובעולם מתנהל דיון ער בשאלת מספר בני האדם שישראל הרגה בעזה וההתפלגות שלהם בין לוחמי חמאס לאזרחים. היות ולתשובה יש חשיבות רבה במישור המשפטי והתודעתי, גם ישראל הרשמית משתתפת בדיון. ‏ב-15 לאוגוסט 2024 דובר צה"ל הכריז שהצבא חיסל "מעל 17,000 מחבלים" ברצועת עזה. לדעתי מדובר בטענה מאוד לא סבירה שאינה מתיישבת עם נתונים אחרים או עם השכל הישר, ולכן, טור זה נפתח בדיון ביקורתי בנוגע לטענה זו, ומסתיים עם חישוב אלטרנטיבי, כזה שנצמד לנתונים ולעובדות, שמראה כי מספר מחבלי החמאס שנהרגו כנראה קרוב יותר ל-11 אלף. משמעות הנתון הזה היא שבניתוח שמרני, בערך 70% מסך ההרוגים בעזה הם אזרחים חפים מפשע, נתון יוצא דופן במלחמות מודרניות שמעיד על הפרה שיטתית ובוטה של דיני מלחמה. אציין שעל אף שדיונים וניתוחים מסוג זה נוטים לעיתים להשטיח את הטרגדיה האנושית המתחוללת בעזה ולהקהות את החושים אני סבור שיש חשיבות בקידום שיח יותר מבוסס ומושכל בנוגע למחיר הנורא שגובה המלחמה, חרף הבעייתיות הגלומה בכך. 17 אלף - האמנם? לפי נתוני משרד הבריאות בעזה שמפורסמים על ידי האו"ם, עד כה נהרגו ברצועה יותר מ 40 אלף בני אדם, מתוכם זוהו שמית יותר מ32 אלף. מתוך אותם 32 אלף בערך 40% הם גברים (13 אלף), 19% נשים (6 אלף), 32.5% קטינים (10.5 אלף), ו- 8.5% קשישים (2.7 אלף). המספרים מעוגלים על מנת לפשט. נתוני משרד הבריאות בעזה כמובן שנויים במחלוקת, ופעילי הסברה ישראלים טוענים שחמאס מנפח באופן מלאכותי את מספר ההרוגים ברצועה. יש שטוענים שרשימות המתים שמפרסם משרד הבריאות בעזה כוללות שמות של אנשים שלא נהרגו מאש צה"ל ( יש הנוקבים במספר 20 אלף מתים סה"כ) ויש הטוענים שאין עוד מתים מלבד אלה שזוהו שמית (ואז מספר ההרוגים הוא 32 אלף). הבעיה היא, שעל מנת ליישב את המספר 17 אלף עם מספר מתים נמוך יש צורך להניח הנחות מפוקפקות ולא סבירות כלל: צריך להניח שכל 13 אלף הגברים המזוהים שנהרגו עד כה במלחמה - ללא יוצא מן הכלל - היו לוחמי חמאס, ולהוסיף עוד 4,000 מחבלים מקבוצת הנשים, הקטינים והקשישים. כל בר דעת מבין שמדובר בהנחות לא ריאליות. הטענה הזו הופכת לעוד יותר בלתי סבירה אם מאמצים את חישוב המתים המופחת של המסבירנים הישראלים, שכן אז צריך להניח שרוב הנשים והקטינים שנהרגו בעזה היו מחבלים. אמנם, קיימות עדויות לכך שחמאס מגייס נערים מתחת לגיל 18, ולכן סביר שחלק מסוים מתוך הקטינים המזוהים שנהרגו ברצועה היו לוחמי חמאס. אבל אפילו לפי פעילי הסברה ישראלים שעסקו בנושא, מדובר בפחות מ- 1,000 נערים , ולכן גם הטענה הזו לא מיישבת את הסתירות. כדי לייצר טיעון סביר כלשהו בתמיכה בטענה שצה"ל הרג מעל 17,000 מחבלים במלחמה צריך לאמץ את מספרי המתים המדווחים על ידי הפלסטינים (40 אלף), ונראה שלאחרונה מסבירנים ואנשי תקשורת למיניהם התחילו להתיישר לפי מספר זה. למשל, הכתב הצבאי של גל"צ דורון קדוש פרסם לאחרונה ציוץ שבו אימץ את את מספרי ההרוגים שמדווחים על ידי משרד הבריאות בעזה על מנת להצדיק את הטענה שצה"ל הרג מעל 17,000 מחבלים. קו הסברתי חדש להציל את הקביעה שצה"ל הרג 17 אלף מחבלים גורס כי כל המתים שטרם זוהו בעזה הם מחבלי חמאס. אבל, היות שלא קיימת אינדיקציה משמעותית להבדלים בין אוכלוסיית המתים המזוהים ללא מזוהים סביר להניח שהרכב קבוצת ההרוגים הלא מזוהים דומה לקבוצת ההרוגים המזוהים. גם אלו וגם אלו עזתים שנהרגו במלחמה והעובדה שחלק זוהו וחלק לא היא לא אינדיקציה להבדלים אחרים. כלומר, אם מניחים שהרכב קבוצת ההרוגים המזוהים דומה להרכב קבוצת ההרוגים הלא מזוהים, אפשר להעריך שעד כה נהרגו ברצועה בערך 16.2 אלף גברים, 7.5 אלף נשים, 13.1 אלף קטינים ו- 3.4 אלף קשישים. אם נניח ש 10% מהקטינים שנהרגו ברצועה היו מחבלי חמאס (וזה יותר ממה שפעילי ההסברה הישראלים מעריכים) אז כדי לקבל את הטענה שצה"ל הרג יותר מ- 17,000 מחבלים בעזה נצטרך להניח שמעל ל- 96% מהגברים הבגירים שנהרגו (15,690) היו מחבלים וזו, כמובן, הנחה לא סבירה בעליל. לכן, בשורה התחתונה, הטענה הישראלית לפיה צה"ל הרג יותר מ-17,000 מחבלים בעזה פשוט לא מסתדרת עם המספרים וכדי לקבל אותה צריך לאמץ שורה של הנחות מאוד לא סבירות שאין סיבה טובה לקבל. אבל ‏האמת היא, שגם לא ממש צריך את ההסבר הארוך הזה כדי להגיע למסקנה שמדובר בטענה לא מבוססת. קצינים בצה"ל שלחמו ברצועה כבר מסרו ל"הארץ" שהצבא מנפח באופן מלאכותי את מספר המחבלים שהרג ברצועה ומחשיב כל גבר עזתי שנהרג מאש צהל כמחבל. כלומר, סביר להניח שצה"ל מקבל את הנתון של משרד הבריאות בעזה לפיו כ-40 אלף עזתים מתו במלחמה, ופשוט הכריז בלי סיבה טובה שכל הגברים שמתו - בין 16 ל-17 אלף - הם מחבלים. מהם המספרים האמיתיים? האם ניתן לייצר הערכה סבירה יותר של מספר המחבלים שצה"ל הרג בעזה ושל יחס המחבלים/אזרחים ההרוגים ברצועה? ובכן, לדעתי ניתן לעשות את זה וכל מה שדרוש לשם כך הוא לאמץ שתי הנחות די סבירות שכבר פורטו לעיל: הראשונה היא שקבוצת המתים הלא מזוהים דומה לקבוצת המתים המזוהים, והשנייה היא שמספר הנשים והגברים החפים מפשע שנהרגו בעזה פחות או יותר דומה. כפי שאראה להלן, שתי ההנחות האלו לבדן יכולות להניב לנו הערכה סבירה למדי של מספר המחבלים שצה"ל הרג בעזה והאחוז שלהם מתוך סך ההרוגים ברצועה. אבל כדי לעדן קצת יותר את החישוב אאמץ שתי הנחות נוספות. ראשית, אניח ש- 10% מהקטינים המתים ברצועה היו פעילי חמאס שנהרגו בקרבות. כאמור, זו הערכה גבוהה יותר מההערכה שנותנים פעילי הסבר ישראלים. החלטתי לאמץ בהקשר הזה הנחה שמיטיבה עם ישראל מטעמי שמרנות וכדי להתמודד עם טענות צפויות על הטיה לטובת הפלסטינים. ‏הנחה נוספת שהחלטתי לאמץ היא שמספר הגברים החפים מפשע שנהרגו ברצועה קטן ממספר הנשים. זו הנחה לא מובנת מאליה. בגלל שיטות הפעולה של צה"ל יש סיבות לחשוב שמספר הגברים החפים מפשע שנהרגו גבוה ממספר הנשים. מצד שני, מכיוון שבחלק מהמקרים צה"ל הרג פעילי חמאס עם משפחותיהם, יש סיבות לחשוב שמספר הגברים החפים מפשע שנהרגו נמוך ממספר הנשים. כך למשל, אם צה"ל חיסל משפחה שלמה של שני הורים ושלושה ילדים ואב המשפחה היה פעיל חמאס אז בתקיפה נהרגו 3 ילדים, אישה אחת, מחבל אחד ואפס גברים חפים מפשע. לכן, כאמור, יש סיבות לחשוב שמספר הגברים החפים מפשע שנהרגו בעזה נמוך ממספר הנשים. ‏בהינתן שאפשר לחשוב על טיעונים לכאן ולכאן בנושא הזה, הדבר הנכון לעשות היה להניח שמספר הגברים החפים מפשע שנהרגו בעזה דומה למספר הנשים. יחד עם זאת, גם פה, מטעמי שמרנות, החלטתי לאמץ הנחה שמיטיבה עם ישראל לפיה מספר הגברים החפים מפשע נמוך ב 10% ממספר הנשים. ‏וכדי לחשב את המספר, נתבסס על נתוני משרד הבריאות העזתי, שכאמור שימוש בהן עדיף עבור הטענות הישראליות על החישובים של המסבירים הישראלים. בחישוב לפי נתונים אלה, עד כה נהרגו בעזה בערך 16.2 אלף גברים, 7.5 אלף נשים, 13.1 אלף קטינים ו- 3.4 אלף קשישים. לאור ההנחות נהרגו ברצועה כ- 6,750 גברים חפים מפשע, מה שאומר שיתרת הגברים שנהרגו ברצועה (9,450) היו מחבלי חמאס. אם נוסיף למספר הזה 10% מסך הקטינים שנהרגו ברצועה נגיע ל 10,760 מחבלים מתים ומטעמי שמרנות נעגל את המספר הזה ל 11,000. אם נהרגו בעזה 11,000 מחבלי חמאס, אחוז המחבלים המתים מתוך סך ההרוגים בעזה עומד על בערך 27.5%. מטעמי שמרנות אפשר לעגל את המספר ל- 30%. כלומר, תחת שורת הנחות שמיטיבות לישראל, בערך 70% מההרוגים בעזה הם אזרחים חפים מפשע . ואלו רק המתים שנהרגו ישירות מאש צה"ל. זה לא כולל את כל מי שמתו ועוד ימותו מרעב, מחלות והיעדר טיפול רפואי שמספרם עשוי להגיע ליותר ממאה אלף. אלו נתונים מזעזעים. רק כדי לסבר את האוזן: פחות מ 13% מהאנשים שכוחות הקואליציה הרגו בעיראק היו אזרחים, וזאת בניגוד לטענות שלעיתים מופצות, לפיהן המלחמה שישראל מנהלת דומה בקטלניותה למלחמות קודמות של מדינות מערביות במזרח התיכון - גם הן הרסניות עד מאוד. עוד כדאי לדעת שבממוצע, 50% מההרוגים במלחמות בשלוש המאות האחרונות היו אזרחים, כולל מתים מרעב ומחלות. כאמור, בעזה 70% מהמתים הם אזרחים לא כולל מתים מרעב ומחלות. סיכומו של דבר, בניגוד לטענות דובר צה"ל וממשלת ישראל, אחוז האזרחים ההרוגים בעזה ככל הנראה גבוה מאוד ומעיד על לחימה לא זהירה ולא מידתית ועל הפרה שיטתית של דיני הלחימה על ידי ישראל. מעבר לעובדה שמדובר בעוול נורא שירדוף את החברה הישראלית שנים קדימה, בטווח הארוך הפגיעה הקשה באוכלוסייה האזרחית בעזה לא רק שלא תשבור על מעגל האלימות, אלא תרחיב ותנציח אותו ותדון אותנו ואת הפלסטינים לעוד עשורים של עימות מדמם שיגרור את שני העמים מטה ומטה. עריכה: תום אלפיה ומעין גלילי חישוב חדש מעיד על 30,000 עזתים חפים מפשע שנהרגו מאש צה"ל - נתון יוצא דופן במלחמות מודרניות. צה"ל וישראל מאמצים למעשה את חישובי ההרוגים הפלסטיניים רונן שקלרש 10 באוקטובר 2024 רונן שקלרש פרק מספר: 55 הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו