"עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה."

כך פתחנו את ה"מגיד" בסדר פסח בשבוע שעבר - מצווה דאורייתא לחזור ולספר בסיפור יציאת מצרים. היינו עבדים ואלוהים שחרר אותנו - זוהי כמעט תמצית היהדות כולה. שוב ושוב בלוח השנה היהודי, אנחנו מצווים בזכר יציאת מצרים - מדי שבת, ומדי שנה, שמתחילה באמת בניסן - כי בו יצאנו ממצרים.

שורר המשורר רבי יהודה הלוי:

"עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

'חֶלְקִי אֲדֹנָי!' אָמְרָה נַפְשִׁי."

היהדות באה כדי לשחרר אותנו, משלטון זר ומעול הבלי העולם הזה. הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - שאיני מסכים עם כל מה שכתב, אבל תורתו כוללת רעיונות מדהימים ואוניברסליים שבנו וחלק מתלמידיו כיום שיבשו עד כמעט ללא היכר - ביטא את רגשותיו לחודש ניסן כך: "יציאת ישראל ממצרים תשאר לעד האביב של העולם כולו." ובכל זאת, במקום לחגוג את ליל הסדר תוך חירות אוניברסלית, ציינו את החג כשאנחנו נושאים עול כבד של דיכוי.

ממש לפני חג הפסח יצאתי לבקעת הירדן לנוכחות מגינה עם הקהילות הפלסטיניות שסובלות מאלימות של נערי הגבעות, המתנחלים והצבא במקום. קשה למחוק מהזיכרון את תאוות האלימות והדיכוי של נערי הגבעות שם, איך הם מנסים להפגין בכל דרך את הכוח שיש להם על המשפחות שהם חותרים לגירושן מבתיהן. הדיכוי הזה נעשה על ידינו, על ידי עם שאמור להוביל "ברית מדוכאים" לעבר חירות הדעת, שוויון וחיים. איך במקום זאת עם ישראל מקיים דיכוי, שעבוד, טיהור אתני ורצח עם! מה שקורה בארץ הקדושה שאנחנו גרים בה ואחראים על שעבוד תושביה משפיע, ברמה הדתית, על כל העולם. 

לפי קבלת האר"י, יעקב ובניו ירדו מצרימה לתקן ניצוצות קדושה שירדו לשם. אבל לפי הפשט עבדות מצרים הייתה עונש שנענש אברהם אבינו, וה' הודיע לו במעמד ברית בין הבתרים שבניו ישועבדו במצרים 400 שנים. שעבוד מצרים נמשך לבסוף רק 210 שנים, שבתוכן השנים של הטבח בתינוקות הזכרים שנבע מפחדו של מלך מצרים מגדילתם של אותם תינוקות ללוחמים שיצטרפו לשונאיו. רב בנימין אמר על כך: "היחס המדכא למיעוט במדינה מתוך חשש שהוא יהווה 'גיס חמישי' - זוהי תורה פרעונית, תורה מצרית קדומה: 'הבה נתחכמה'... 'והיה כי תקראנה מלחמה - ונוסף גם הוא על שונאינו'. פרעה מלך מצרים הוא אבי התורה הזאת. תורת ישראל דחתה בעוז תורה זו. היא הזהירה מפניה עשרות פעמים."

בליל הסדר נזכרנו בצעקות שלנו במצרים, בפוגרומים, בשואה. נזכרנו איפה היה אלוהים, איך התייסר בייסורים עד שהחליט לקצר את זמן הגאולה מהרוע של שעבוד מצרים ב-190 שנים: "וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ."

אלוהים זכר את בריתו עם המדוכאים, כמו שנאמר במדרש ויקרא רבה (קהלת ג, טו): "ר' הונא בשם רב יוסף אמר: לעולם 'וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.' אתה מוצא צדיק רודף צדיק – 'וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.' רשע רודף צדיק – 'וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.' רשע רודף רשע – 'וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.' אפילו צדיק רודף רשע – 'וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.'" באותו מדרש, רבי יהודה בן רבי סימון אומר בשם ר"י ב"ר נהוראי: "לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפים מן הרודפים" - החל מהבל שנרצח בידי קין ועד עם ישראל שנרדף בידי אומות העולם. אנחנו מצווים "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", ללכת בדוגמתו של הקב"ה ולנסות להדמות למידות הטובות שלו כפי שאנו מבינים אותן. בחודש ניסן הזה צריך לזכור שזה אומר גם לבקש את הנרדף, ולא את הרודף.

בליל הסדר, שבו אנו מצווים לארח כל מי שצריך, להאכיל ולהשקות כל מי שרעב וצמא, אנחנו קוראים לפעול לדאוג לחלש ולנרדף. על אחת כמה וכמה, החלש והנרדף שאנחנו אחראים לחולשתו ורדיפתו, הפצצתו והרעבתו. השנה משמעות הדברים היא לקרוא להתנגד כמה שאפשר לכיבוש ורצח העם ולפעול כמה שאפשר להחזרת החטופים מהשבי, כמו שפעל הקב"ה לשחרר את בני ישראל משעבוד מצרים. בחג הפסח הזה אנחנו חייבים לזכור גם את הפלסטינים בגדה המערבית ולקבל על עצמנו לפעול יחד איתם להוציא אותם מהשעבוד, וגם את העזתים ולקבל על עצמנו לסיים איתם את המלחמה, ואת החטופים לשחרר מהשבי בעזה, ואת כל המדוכאים והסובלים בכל מקום. 

כשחצה עם ישראל את ים סוף, היו לרגע בני ישראל חופשיים באמת - לא משועבדים לאחר, לא משועבדים ליצר שליטה או תאוות ממון, בלי דיכוי ולרגע אחד גם בלי מלחמה. לאחר קריעת ים סוף נמסרת לנו שירת הים, שמתחילה במילים "אז ישיר משה" - לשון עתיד, שמרמזת לנו על פסח שעוד עתיד לבוא עלינו.  יש קהילות אשכנזיות הנוהגות לכלול בפיוטי התפילה לשביעי של פסח הבא עלינו לטובה, בברכת גאל ישראל של תפילת ערבית, כך: "בפסח ישע ותעצום שלום, בשמחה תצאו ובשלום, פסח לעתיד". הפיוט עוסק בהבדלים בין הפסח שבו גאל הקב"ה אותנו ממצרים לבין הפסח העתיד לבוא שבו יגאל הקב"ה אותנו ואת כל העולם כולו. בפסח העתיד לבוא ישוררו שיר חדש לגאולת ישראל והעולם, שיר של שוויון בין העמים, של שכינה השורה בכל העולם, של פדות כל העולם משעבוד מלכויות, אז כל עם יחיה ברשות עצמו ובחירות הדעת, כמו עם ישראל בים סוף הקרוע.

כדאי לצאת מהחג הזה עם החלטה להצטרף לשותפות ערבית-יהודית, שמטרתה לפדות עם שלם מדיכוי, טיהור אתני ורצח עם, ולשחרר גם את עם ישראל מהשעבוד שלנו למלחמה הזו שמחזיקה את החטופים בשבי. מה שיש ללמוד מההגדה הוא לא להתעלם מצעקתם של הפלסטינים ולעמוד לצידם, עד שיושיע אותם אלוהים, יפסיק להקשות את לב עם ישראל וייתן בליבנו לעשות תשובה ולצאת, שוב, יחד עם אחינו הפלסטינים, מעבדות לחירות.

"פסח עתיד, פדיון שבויים…"

פסח כשר ושמח!

מאיר שבתי הוא חסיד ברסלב, חבר בבני אברהם - קבוצת פעילים דתית, חרדית ומסורתית נגד הכיבוש ובעיקר בחברון, חבר בעומדים ביחד בירושלים, מתנדב בנוכחות מגינה בבקעת הירדן דרך מסתכלים לכיבוש בעינים, גֵר בירושלים.

עריכה: סתו גרסטל