תשעה אזרחי אריתריאה נרצחו בתל אביב על רקע פוליטי בשנה האחרונה. בספטמבר 2023 פרצו בשגרירות אריתריאה מהומות על רקע "אירוע תרבות" שהשגרירות ארגנה כדי לגייס כספים לתמיכה בשלטון הדיקטטורי של אריתריאה. המהומות פרצו לאחר שרשויות החוק בישראל לא מנעו את קיום האירוע למרות התראות שקיבלו מקהילת מתנגדי המשטר הבין-לאומית והמקומית.  מאז השגרירות נסגרה, אבל האלימות לא פוסקת. התקריות התכופות הקיץ בדרום תל אביב הן חלק משרשרת אירועי אלימות בין תומכי המשטר הדיקטטורי למתנגדיו בערים רבות ברחבי העולם, מבירות אירופה ועד לערי קנדה וארה"ב, וחברי הקהילה חיים בפחד מתמיד מפני הרצח הבא. 

מה קורה בקהילה האריתריאית בעיר ולמה מדינת ישראל לא עוצרת את האלימות? לדבריה של סיגל קוק אביבי, פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע"ש ישעיהו ליבוביץ' לשנת 2018 על פעילותה למען מבקשי המקלט בישראל, "אי אפשר להבין את מה שקורה ברחובות של תל אביבי מבלי להבין את ההיסטוריה הגאו-פוליטית של מזרח אפריקה ואת ההיסטוריה של אריתריאה שזכתה לעצמאות במאי 1992. בגלל מיקומה של המדינה הצרה לאורך הים האדום, לשני הגושים – המערבי וזה שמובל על ידי רוסיה-סין – יש אינטרס מובהק בשיתוף פעולה עם אריתריאה. גם לישראל יש אינטרס ברור לזכות בחסדי הדיקטטור האריתריאי. בגלל האינטרס הזה, מדינת ישראל מוותרת על ריבונותה, במיוחד בדרום תל אביב".

מה מהות הסכסוך בין חברי הקהילה האריתריאית בתל אביב?

קוק אביבי: "שורשי הסכסוך נעוצים במלחמות בין אריתריאה ואתיופיה. תחילה מלחמת העצמאות  של אריתריאה שנמשכה 30 שנה, מ-1961 עד 1991, ואחריה מלחמה נוספת מ-1998 עד 2000.

המלחמות האלה גבו אבדות עצומות משני הצדדים. באריתריאה, מדינה קטנטנה עם שישה מיליון תושבים, נהרגו יותר מ-150,000 איש במלחמות, כך שחלום העצמאות גבה מחיר יקר מכל משפחה במדינה. על אף שהעצמאות הושגה, קיים חשש מתמיד לאבד אותה. ועל רקע החשש הזה, לצד משקעים קשים שהשאירו המלחמות בין המשטר האריתריאי לאזרחיו, ובין הקהילות השונות שלחמו יחד למען העצמאות, מתגלעים סכסוכים עקובים מדם, במיוחד בקרב הקהילות האריתריאיות הגולות."

לפי קוק אביבי, למרות הדכאנות והאכזריות של המשטר באריתריאה, מפניהן נמלטו רוב הפליטים, ההיסטוריה של המאבק הלאומי משאירה לו מידה של לגיטימיות. "העצמאות של אריתריאה וסמלי המדינה חשובים להרבה מאוד אריתראים, גם כאלה שהם באמת תומכי משטר או סוכני המשטר, אבל גם אחרים - שחוששים שמבקשי המקלט, שמתנגדים למשטר, שואפים לביטול העצמאות של אריתריאה ולהפיכתה למחוז באתיופיה."

מהן הטענות של מתנגדי המשטר?

"הרוב המכריע של מבקשי המקלט מתנגד למשטר. הם מתנגדים לנציגות של המשטר ולמעשים של סוכני המשטר שמכוונים נגדם. אריתריאה תחת שלטונו של אפוורקי הפכה לדיקטטורה שמכונה 'צפון קוריאה של אפריקה'. אין במדינה חירות בכלל. אנשים נעלמים ללא משפט. לא מתקיימות בחירות, הוא סגר את האוניברסיטה היחידה שהייתה בעיר אסמרה ובתי הכלא אכזריים באופן קיצוני. מדובר בגומחות עמוקות באדמה, שהכלואים בהן לא יכולים אפילו לישון בשכיבה. גברים ונשים משועבדים בגיל 14 עד 17 ל'שירות לאומי', שהוא למעשה עבודה בכפייה לכל חייהם. יש אמירה מפורסמת של אפוורקי שאמר שבאריתריאה כל הנתינים הם כמו תרנגולות קשורות בחבל. יש כאלה שהחבל שלהם ארוך ויש כאלה שהחבל שלהם קצר. המשמעות היא שאף אחד לא חופשי."

איך הדיכוי הזה מגיע לתל אביב?

"שלושים ושבעה אחוזים מההכנסות אריתריאה מגיעות ממיסים שאפוורקי לוקח מהאנשים שברחו. כל פליט אריתריאי, בכל מקום בעולם, מחויב לשלם שניים עד שלושה אחוזי מס לאריתריאה(מדובר במס שנגבה מכל פליט, גולה או מהגר מאריתריאה; זוהי מדיניות רשמית של ממשלת אריתריאה שאין לה מקבילות בעולם. ש.פ.). אבל איך מנהלים את העניין הזה? צריך נציגי משטר, אנשים שמאוימים כי יש להם הורים או ילדים באריתריאה , ואם הם לא יצייתו, בני המשפחות שלהם יסבלו. לוקחים אימהות בנות 80 לכלא.  המשטר באריתריאה מתנהל באמצעות הלשנות. למי שגדל בתוך זה קשה להשתחרר מהדיכוי, קודם כול המחשבתי. מישהו אמר לי פעם: 'אני בראש לא רוצה לחשוב כי הוא יודע מה אני חושב.' אבל בישראל ובכל העולם יש היום דור צעיר שיש לו פחות מה להפסיד, ולכן הדיכוי חייב להיות בוטה יותר. על רקע זה פרצו מהומות לא רק בישראל, אלא במדינות רבות בעולם כמו ארה"ב, קנדה וגרמניה. במדינות אחרת המשטרה מתערבת ומפסיקה את האלימות, בישראל המדינה עומדת מהצד."

מה האינטרס של ישראל?

"היחסים בין אריתריאה לישראל מעוררים סימני שאלה. לפי פרסומים זרים, לישראל יש שלושה בסיסים סודיים באריתריאה, אבל שגרירות ישראל במדינה נסגרה לפני שלוש שנים. בעלות הברית הגלויות של אריתריאה הן איראן, סין ורוסיה, והיא לא זקוקה לנשק מישראל. המיקום האסטרטגי של אריתריאה על הים האדום מול תימן הוא בעל חשיבות למדינות רבות, בהן ישראל. מה בדיוק מהות הקשרים בין שתי המדינות, אני לא יודעת, והמדינה מסרבת למסור על כך מידע.

"למה זה חשוב? ישראל לא עושה שום דבר מול נציגי המשטר. ישראל גם לא מעניקה לאריתראים מבקשי המקלט אפילו מעמד זמני. ב-2018 כשעתירה שהגשתי הפילה את האפשרות לגרש את קהילת מבקשי המקלט, האו"ם הציע מתווה שחצי מהפליטים יועברו למדינות בטוחות וחצי יקבלו מעמד הומניטרי זמני. כ-70 אחוז מהפליטים בישראל הם אריתריאים. נתניהו הסכים למתווה וכעבור כמה שעות חזר בו, להערכתי בגלל לחץ של אפוורקי. הסודנים לאט לאט כן קיבלו מעמד הומניטרי זמני, בניגוד לאריתריאים."

במצב סבוך כזה של אינטרסים, איך אפשר להביא לסיום האלימות לדעתך?

"ברוב מדינות המערב, ממשלות החילו את ריבונותן ומנעו רצח ואלימות ברחובות הערים שלהן. מדינת ישראל לא כיבדה עד כה אפילו את הבקשות הצנועות ביותר של פעילי זכויות אדם, למנוע אירועים מתסיסים שמחמירים את המצב. באחריות המדינה לשנות את זה. "פונים אליי עשרות אנשים ונשים, מתנגדי משטר וכאלה שאינם מגדירים עצמם כמתנגדי משטר. כולם משוכנעים שהרוב המכריע של חברי הקהילה מעוניין בשקט, ולאלימות אחראים סוכני כאוס מעטים. הם זקוקים לעזרה. קודם כול, ממשטרת ישראל, שתפקידה לשמור על הביטחון האישי. בנוסף לכך, יש רצון בקהילה לקיים תהליך גישור פנימי. גם בכך הם זקוקים לעזרה של גוף מקצועי, עירוני או ממשלתי, שיתמוך במהלך ויוביל יחד עם חברי הקהילה תהליך שיסיים את האלימות הנוראה. "מהיכרות של שני עשורים עם הקהילה הזו, רוב רובה מורכב מנשים ואנשים נהדרים ושוחרי שלום. הם קהילה עם עוצמות, של אנשים שהצליחו לברוח מאריתריאה, לצלוח את הסכנות האיומות בדרך, בעיקר בסיני, ועברו את מעצרי חולות. אני מאמינה ביכולת שלהם לפתור את הסכסוך ביניהם בדרכי שלום ולבודד את מחוללי האלימות."

ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ומנהלת שותפה בתוכנית לימוד משותף של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.

עריכה: מעין גלילי